עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
Without a Face

מוות זה כמו "אמת או חובה". אתה יכול להתחבא, לשכוח ממנו לגמרי,
אבל ברגע שהבקבוק נעצר ופונה אליך אתה גמור.

אתם יכולים לפנות אלי בזכר או נקבה- זה לא משנה לי.
אני לא סגור על מה אני, אני חושבת המון על זה.
בינתיים- זה לא משנה לי, העיקר שאמצא את המקום שלי.
חברים
justmeThelse

טיוטה.

19/11/2014 21:53
Without a Face
אני חושבת איך לפתוח, מה לומר. יש יותר מידי, שהמחשבות לא נותנות לי להחליט. 
אני זוכרת שרמזתי לכם כמה וכמה פעמים, "אם אהיה ככה." "אם תגלו שאני כזו" "מה יקרה אם.." 
השאלות היו מיותרות... 
היה לי איזשהו מכתב בשבילכם. אבל הוא לא נועד לרגע זה... 
כמה זמן לא כתבתי לכם מכתב, כמה זמן לא כתבתי לכם? 
מגיל חמש אני חושבת. מאז שעליתי לכיתה א'. 
כשהיה לי על הקיר בחדר תמונות של הקהילה הגאה, הלב שלכם פעם כל פעם שנכנסתם לחדרי,
פניכם האדימו בכעס וכל לילה שמעתי אתכם מדברים עלי, כחסרי אונים מול "נערה מתבגרת." 
עד שעומר קרע הכל מעצבים, ונרגעתם. אני יודעת שהיה לו איזה קטע עם בחור, ובשביל שלא תשימו לב לזה,
הוא בא לחדר שלי עם אותו בחור וקרע הכל. לכן לא עשיתי עניין גדול מהדבר, פשוט הדבקתי עוד. 
המוח הולך לכל מיני מקומות, רק לא לעיקר. אל תחשבו שזה פשוט... זה לא. 
אני מקצרת. אם יהיו שאלות, תוכלו לפנות אלי ולשאול. אני מוכנה לענות, רק תפנו כמו בני אדם, 
ואל תדברו עלי בשקט בחדר! אני שומעת הכל. אם שכחתם, אזכיר לכם שהחלון שלי קרוב לחלון שלכם. 
יש לי בקשה אחת... היא מאוד קלה אם מסתכלים עלי מהזווית שלי, פשוט תתחילו לפנות אלי בלשון זכר. 
אני חושש, אתם יודעים.. שנים שחלמתי על הרגע שתאחזו במכתב ותקראו, שנים שדמיינתי מה תגיבו, האם בכלל תגיבו,
ואם כן, איך ארגיש אחרי זה. לא הייתי כותב את זה לו היה אפשר, לא הייתי כותב זאת אם הכל היה שונה. 
לפעמים אני רוצה להיות עומר, לו הכי קל. הוא פשוט הוא. הוא פשוט בן. גם אם הפלתי אותו בפח ואמרתי שהוא חצי גיי. 
הוא כל מה שאני לא. ואני שונא את זה. 
אינני מאשים אתכם. אני נולדתי בת, אבל אני מצטער לבשר, למעשה אני בן. 
הגוף לא מראה זאת, הקול לא משקף דבר זה. 
זה בדיוק כמו שחיוך לא מראה דמעות חונקות. כך אני, חי בן מסכות כבר כמה שנים... 
תמיד יש את אותה מחשבה "האם אלו חיים?".
אני מסתתר בתוך הארון, חושב על כל אותם דברים ונותן לפחד לשטוף אותי, לכרסם בי ולתעתע. 
אבל לא עוד. עכשיו אני מוכן, ואקריב הכל מכדי להיות אני.
לא ביקשתי לעשות ניתוח לשינוי, ואם כבר כתבתי זאת, אני מתכנן לעשות את זה בעתיד. (רק מכין נפשית).
אני אמשיך לקצץ את השיער שלי ואמשיך ללכת עם עגילים ובגדים של בנים. אלו לא דברים שאשנה בי. 
כמה מילים לסיום: 
אמא, אבא, אחי היקר עומר, אני בא לאשר את הפחד הכי גדול שלכם, 
אני טרנסג'נדר. ואני משער שאין לכם ברירה אלא לקבל את מי שאני. 

DanielleLady luckשאריות של החייםThelseהדס
Lady luck
19/11/2014 22:19
לפי הפוסט יש לי דבר אחד הכרחי שיושב לי על קצה המקלדת:
מי שלא מקבל אותך?
מפסיד עולם ומלואו!

אשת המזל
Thelse
19/11/2014 22:26
נו? היה כל כך קשה?
אני מחייך מאחורי המקלדת בגאווה.
כל הכבוד לך!
וכמו שליידי לאק כתבה- מי שלא מקבל אותך- מפסיד עולם ומלואו.
<3
20/11/2014 20:33
אתה הלכת על מה שאתה מרגיש , והוצאת את זה החוצה...
הלוואי ולי היה האומץ להיפתח בצורה כזאת...
אני בטוחה שהמשפחה יבינו אותך אבל גם שיהיה להם די קשה להתרגל לרעיון...
לאט לאט ♥
Without a Face
21/11/2014 14:48
אין לי איך להגיב...
הלוואי ובאמת הייתי חושב כמוכם.
Thelse
21/11/2014 16:39
תאמין בעצמך כבר!
אתה חכם, ומקסים, ואין שום סיבה שלא תעבור את זה.
אם תאמין בעצמך, גם יאמינו בך.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: